יום אחרון בצפון - התרגעות במעיינות חמים
כן, זה היום האחרון שלנו בצפון, שביל החומוס של הפיליפינים מכתיב 3 ימים בצפון ואנחנו ביום הרביעי, כרגיל, מטיילים לאט ומנסים למצות את המקומות שהם אנחנו נהנים. הכרטיסים לאוטובוס חזרה למנילה כבר אצלי בכיס ובשעה 6 הערב יגיע האוטובוס של חברת קודה לטרמינל בבנאווי ויאסוף אותנו חזרה לציביליזציה הארורה. הולך להיות מאתגר!
בוקר טוב בגסטהאוס של ג׳אפאן, ארוחת בוקר טובה ויאללה יוצאים לדרך. שעה נסיעה ואנחנו בתחילת מרכז המבקרים של העיירה הונגדואן, משלמים את מס הקיימות של העיירה ואוספים מדריך מקומי נחמד עם שם שדומה לניסים או ניסן או ווריאציה כלשהי על נ, ס, ואותיות נוספות.
עוד נסיעה קצרה לנקודת התצפית על הטראסות וכאן גם נקודת ההתחלה של המסלול לכיוון המעיינות החמים. תיק קטן על הגב, ויאללה, לדרך. לא שוכחים להפעיל בשעון הייק כדי למדוד את המסלול, חייב כי בלי תיעוד לא ממש עשינו אותו. ומתחילים ללכת...
המסלול נפלא, לא פחות! אולי הדרך היפה ביותר שעשינו בשבוע האחרון טראסות האורז שעוטפות אותנו שטוחות יחסית וכיוון שההרים שמסביב מורמים בשיפוע מתון יחסית ההרגשה היא של נוף שעוטף מכל הכיוונים, וזה נפלא. ההליכה על קורת הבטון לעיתים לא נעימה בגלל שרוחבה הופך מפעם לפעם ללא סביר להליכת אדם מערבי אבל פוקוס, ועוברים את זה למרות התהום מימין ביצת האורז משמאל או ההפך. הפכנו לכל כך מיומנים בהליכה על קורה למרחקים שבאחד המקרים הגיע מולנו כלב שהחליט שהוא רוצה לעבור על פנינו וללכת לכיוון ההפוך. כמובן שגם מבחינתו מפילה לתהום לא אפשרית ושחייה בביצת האורז פחות מועדפת אז חלקנו איתו את ה 18 סנטימטרים של קורת בטון כך שיוכל לעבור וללכת לדרכו. מאוחר יותר הוא התחרט וחזר על צעדיו, הוא הלך אחרינו מרחק מה עד שהגיע לבית וירד מהשביל בדיוק שרצינו לצלם אותו.
כ 2.5 קמ מאוחר יותר הגענו למעיינות החמים, להפתעתנו המקום מסודר והנביעה מוגבלת לבריכה קטנה ריח הגופרית הנישא באוויר לא משאיר מקום לספק, פעילות וולקנית גורמת למים להתחמם ולנבוע. על המים רואים ממש בועות קטנות של אוויר עולות מהנביעות שבקצה הבריכה וכשמכניסים את הרגל את
מתחת לחול בתחתית הבריכה הטמפרטורה עולה עד כדי כוויה אם הרגל תשאר שם מספיק זמן. מעבר לתחומי הבריכה החמה זורם הנהר כך שאפשר להיכנס לנהר בו המים בטמפ של בערך 16-18 מעלות ומייד אחר כך לנביעה החמה שם הטמפ עומדת על בערך 45-50 מעלות. בגלל הגופרית והחמוציות של המים הורדנו מעצמנו כל מתכת, שעונים וכו כדי לא לגרום נזק ונכנסנו תחילה למעיין החם. אושר...
החלפנו בין הנביעה החמה לנהר הקר מספר פעמים שברקע יורד גשם קל שמתחזק בהדרגה וכאילו כל זה לא מציק לנו ואנחנו בחמי יואב מסתלבטים.
אחרי שעה של חם קר החלטנו שדי ושכדאי שנצא לדרך כדי להספיק גם להתקלח ולאכול לפני הנסיעה הארוכה למנילה ומשם לשדה ומשם לפלאוון... התקפלנו בזריזות הפעלנו את אפליקצית ההליכה בשעון שוב ויצאנו לדרך. הדרך חזרה לא עברה באותו שביל אלא עברה מצידו השני של הנהר דרך וראסות האורז מטעי אגוז המומה והכפר הקטן ששוכן בין הטראסות. ובסהכ עוד כ 3.5 קמ הליכה על קורות הבטון של טראסות האורז. הנה זה נגמר, 4 ימים טבולים בתוך החופי הזה אוזלים לנו, עוד נשימה מהנוף המשכר עוד צעד עוד מבט כדי שישאר צרוב בזיכרון ובהרף עין הגענו לרכב שחיכה לנו בקצה המסלול. כאן גם מצאנו שתיה קרה וישבנו קלות כדי להשיב את הנשימה אחרי העלייה האחרונה. נפרדנו מהמדריך המקומי ונסענו חזרה לגסטהאוס של ג׳אפאן שם התקלחנו ארזנו ויצאנו לסעוד את הסעודה האחרונה בלאס ווגאס.
הערב מצפה לנו אוטובוס של 9 שעות בקרוב עד למנילה. אנחנו צפויים להגיע ב 3-4 לפנות בוקר לקחת מונית של שעה עד שעתיים לשדה התעופה ולטוס לפלאוואן, פורטו פרינססה בשעה 09:30 בבוקר. קיצור, זה הולך להיות ארוך....
יוצאים לדרך, נפרדנו מגאפאן עלינו על האוטובוס ויאללה, חופים צלילות בטן גב.... פלאוואן אנחנו בדרך!
תגובות
הוסף רשומת תגובה