פלאוואן, פורטו פרינססה

נשימה אחרונה מבנאווי



היום הזה התחיל בלילה,18:00 אנחנו על האוטובוס של קודה דרומה לכיוון מנילה. ג׳אפאן, שכנראה דאג לשלומנו, ביקש שנסגור טיסה ב 9:30 ולא ב 6:30 כפי שרציתי כיוון שכפי שהוא יודע האוטובוס יגיע למנילה בין השעה 3 ל 4 בבוקר ומשם מונית לשדה תיקח בין שעה לשעתיים כך שאנחנו ממש גבוליים מבחינת הזמן. כדי להיות שקטים סגרנו את הטיסה של 9:30 ריק אסיה שנוחתת שעה אחר כך בשדה התעופה של פורטו. יצאנו לדרך, ניצלתי את הזמן באוטובוס לתעד קצת את מה שעברנו בבלוג ולהבין מה אנחנו נעשה כשנגיע לפורטו כיוון שאפילו מלון לא סגרנו מראש, יש לנו רק כוונות אפילו תיכנון חסר...

בפועל, האוטובוס הגיע למנילה ב 1:30. איך שירדנו מהאוטובוס קצת המומים כי לא היינו בטוחים שזו אכן התחנה האחרונה בגלל השעה, קפצו עלינו נהגי מוניות חמדנים שרצו להסיע אותנו לכל מיני מקומות. עמדנו בצד הפעלנו את גוגל כדי לדעת היכן אנחנו, ובכן אנחנו בקצה בעיר מנילה בהחלט נראה סביר שזו התחנה האחרונה. כל נהגי המוניות לא הסכימו לקחת אותנו לשדה על בסיס מונה רק פיקס פרייס, לא התייאשנו עד שמצאנו אחד שמוכן להיות ישר. עלינו על המונית ואחרי פחות מחצי שעה היינו בשדה, עלות המונית 200 פזו וקצת עם מונה, השארנו לו 300 שיהיה מבסוט  ושימשיך להיות ישר.

נכנסנו לטרמינל, שאגב גם זו סוג של חידה, איזה טרמינל אתה צריך כי יש 4 והם במרחק שחייב לנסוע במונית מהאחד לשני. בכל אופן גילינו שהטרמינל לטיסות פנימיות זה טרמינל 4. נכנסנו עברנו שיקוף ובדיקה בטחונית שממש מוקפדת פה לאור דאע״ש וחברים. השעה 2:50, מה לעזאזל נישה פה עד השעה 09:30 ולמה לא סגרנו את הטיסה של 06:30!?!? התשובה לשאלה הראשונה נאכל דונאטס ונשתה קפה לשאלה שנייה, אין תשובה אמיתית חוץ מהחשש לפספס אותה.

חיכינו מלא עד שהגיע הזמן לטיסה שלנו, ואז נזכרו בביטחון שמקלות ההליכה שלנו יכולים לשמש כנשק לא עזר כלום עד שחברת התעופה לקחה אחריות על מקלות ההליכה שלי... יופי אייר אסיה, זולים, יעילים וגם לוקחים אחריות פששש... ממש אל על.









טסנו שעה
נחתנו בשדה קטן בפורטו. את המזוודות שלנו ראינו עוברות לידנו על העגלה כשהלכנו מהמטוס לטרמינל. יצאנו החוצה ונכנסנו למרכז המידע לתייר בשדה שם סגרנו מלון במחיר זול יותר מבוקינג ושני טיולים, האחד דילוג בין איים והשני לאטרקציה הכי פופולרית בפורטו, הנהר התת קרקעי.

עוד לפני שאמרנו ג'ק רובינזון חיכה לנו נהג עם וואן בחוץ ועפנו למלון. לפי השרות היינו בטוחים שהגענו להילטון, גם הכניסה למלון היתה מבטיחה אבל המפגש עם החדרים הבסיסיים החזיר אותנו למציאות של מלון ב 23 דולר ליום.
המלון בו שהינו נקרא מלון מריון והוא ממוקם כ 5 קמ מהמרכז ומהקניונים וכל יציאה מימנו חייבה נסיעה בטריסייקל, שהוא בעצם אופנוע הונדה ישן שיובא המשומש מיפן אליו מחוברת סירה סגורה, מין רכב כלאיים בייצור מקומי מבוסס על אופנוע ישן. ישנם בעלי טריסייקלים שמשפצים צובעים מקשטים מאירים את הרכבים האלו יד שזה פשוט נראה מגוכך אבל, זה נוסע וזה זולללללל. כל נסיעה הלוך או חזור למלון עולה 60 פסו שזה 1.2 דולר אז למי שעושה את החשבון הכספי, שווה לקחת מלון בפריפריה ולנסוע בטריסייקל מאשר לשלם כמעט פי 2 על מלון/גסטהאוס סביר במרכז.

נחתנו במלון גמורים מעייפות, גמורים!



נחנו את היום עם גיחה למרכז העיר כדי לתקן לאורון את המשקפיים השבורים בחנות אופטיקה מקומית ולאכול משהו.

מחר, טיול דילוג איים....

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חימום - טיול יום להר הגעש טאאל

מערות קברים ורוגבי

פורטו פרינססה - טיול דילוג איים